החיבוק היה חזק מתמיד, בערך דרגה שבע בסולם יובל. החיבוק השבועי הרגיל של בני מגיע בקושי לדרגה חמש. לפעמים כשהכספומט בולע לו את הפלסטיק והוא זקוק להלוואת גישור, החיבוק שלו יכול להגיע עד דרגה חמש וחצי, לכל היותר. הבנתי שבני נתן חיבוק "מושקע" עם נשיקה לא סתם ולכן חיכיתי בציפיה דרוכה, לרגע בו יודיע לי הג'וניור, מה מעיק עליו. בסוף הערב, כשליוויתי אותו למכונית, הוא ביקש ממני, כבדרך אגב, לחפש לו דירה להשכרה.
הופתעתי קצת מהבקשה, היות ורק שלושה חודשים קודם לכן, הוא עבר לגור בקרואן במושב רישפון.
ההרגשה שלי ושל אשתי היתה שהוא נהנה מהמגורים בטבע בין הרפת למטע האבוקדו. הוא אהב לשכב שעות על הערסל שקשר בין שני אקליפטוסים ולעשות מדיטציה או סתם לספור כוכבים. להנאתו הוא שתל סביב הקרואן שתי ערוגות של עגבניות ושתיים של גזר.
הבעיה החלה, כאשר חבריו שבאו לבקרו, גילו את המקום ואת הפוטנציאל הטמון בו. הם נישבו בקיסמו של המושב הרגוע ואחדים מהם אף שכרו קרואנים במשקים סמוכים.
הצעירים חסרי המנוח הרעישו עולמות במוזיקת הטראנס שבקעה מרמקולים מפלצתיים. שיירות של מכוניות עם צעירים וצעירות החלו להגיע מהסביבה והמסיבות ההמוניות הפרו בגסות את האופי השקט של המושב. הסידור הזה עבד עד שהמושבניקים שמו לב שעקב השינוי האקולוגי, תפוקת החלב ירדה ברפתות, המטילות הטילו פחות ביצים ובתנובה הורידו להם את הסיווג, ואפילו בדיר, החזירים התחילו להתנהג בעצבנות ובחזירות.
עקב לחץ של מספר חברים, ועד המושב התכנס לישיבה שלא מן המנין ודן באריכות בשיבוש החיים כתוצאה מפלישת החייזרים. כל אחד קם בתורו וסיפר את מצוקותיו, אך הדבר ששבר את המושבניקים היה סיפורו המוזר משהו של הרשקוביץ, בעל עדר הכבשים הותיק, שסיפר בהתרגשות שהוא מצא את הכבשה שהוכרזה כנעדרת, מסתובבת על הגריל באחת המסיבות. כמו כן הוא מתקשה לאחרונה לשלוט בעדר, כנראה בגלל שהכבשים מלחכות עלה ירוק מסוג אחר שצמח בזמן האחרון במושב. עקב כך הם כבר לא מתנהגים כעדר, מתפזרים ולא מוכנים יותר לקבל מרות.
אחרי ישיבה סוערת, ועד המושב קיבל החלטה לפנות את המתנחלים כדי להחזיר לתושבי המקום את איכות החיים שהיו רגילים לו.
בני קיבל קשה את צו הפינוי ולפתע הרגיש הזדהות עמוקה עם אדם וחוה שגם אותם גירשו מגן העדן. הוא הסביר לי שעלי לעזור לו במציאת מקום חדש היות והוא עסוק ביותר בעבודה ב"היי-טק", בלימודי הרפואה האלטרנטיבית ובמעקב צמוד אחרי המאבק על האליפות בליגה האיטלקית בכדורגל.
דבר אחד ידעתי בברור: עלי למצוא לו דירה ומהר, אחרת יתנחל אצלנו ונגיע תוך זמן קצר ביותר למצב שלא הוא יגור אצלנו, אלא אנחנו אצלו.
מבלי לבזבז זמן מיותר התפניתי מכל עיסוקי וחייגתי למספר מתווכים. הודעתי להם שהרכב שלי בתיקון ואם יצוץ להם משהו מענין שיבואו לקחת אותי.
תוך זמן קצר נכנסתי לעניינים והתחלתי ממש להנות. כל כך נהנתי מהביקורים הללו שכלל לא הפריעה לי העובדה שבני מצא בית במושב אחר. עכשיו יכולתי להסיר מעלי את המיגבלה של שכר הדירה והלכתי לראות בתים בשלושת אלפים דולר ויותר.
באיזה שהוא שלב רציתי לעשות פסק זמן מהמציצנות הזאת אך משהו פנימי דחף אותי לאתגר חדש והוא לראות בתים למכירה. אין צורך לספר לאיזה יחס זוכה אדם שבא לקנות נכס של מליון דולר ויותר.
ככל שעליתי ברמת המחירים כך שמעתי סיפורים שונים ומשונים. רוב הבתים הוצאו למכירה בגלל גירושים ולכל זוג היה סיפור אחר.
לא פעם הסמקתי לנוכח גילוי הלב של המארחים וקרה שניסיתי לפשר בין הצדדים. אשתי תמיד אומרת שבתור בן מזל מאזניים יש לי תכונות של שופט, אחד שמבין את שני הצדדים, אך כל פעם שניסיתי לגשר בין אשתי והילדים איכשהו תמיד מישהו כעס עלי. עכשיו בבית של אחרים שיחקתי סוף סוף את תפקיד המפשר מבלי לחשוש לחיי.
בשלושת החודשים האחרונים שעסקתי באינטנסיביות בנדל"ן אמנם לא שכרתי או קניתי נכס כלשהו, אך לעומת זאת התחלתי להעריך מחדש את תרומתה של אשתי לזוגיות שלנו. לנוכח הסיפורים ששמעתי אשתי נראתה לי פתאום באור אחר.
בשבוע שעבר, במהלכו של ויכוח קולני שפרץ בין בני זוג שרצו למכור וילה יפה, לפתע תפסתי את עצמי ולא הבנתי מה אני עושה בבתים של אחרים, בשעה שאני יכול להיות יותר עם אשתי.
הזוג אפילו לא שם לב שעזבתי את המקום.
נכנסתי למכונית ודהרתי הביתה עם זר פרחים. נכנסתי בסערה, ועוד בטרם הצלחתי להוציא הגה מפי, זוגתי הקדימה אותי ואמרה: "אני באמת מודה לך על תשומת הלב אבל גם הפרחים לא ישחררו אותך עכשיו משאיבת השטיחים".
גבי רמני
